| המאמר דן בנושא הכשרת המורים כ"פראקטיקה חברתית". הוא מתייחס לסוגייה בעזרת שני הקשרים משולבים. האחד קשור לראיית ההוראה כמעשה דיאלוגי היכול לייצר "ידע חדש" עבור הסטודנטים (בלום-קולקה ופלד,1997). השני קשור לתפישת ההוראה כמעשה יצירתי המאפשר למעורבים בו "להיתבנות" (כספי, 1992).
כדי לאפשר את מיזוגם של שני הקשרים אלו, מתבקשים מהסטודנטים לעבור תהליך מורכב של "שינוי", הנעוץ ב"ליבה" של תהליך הלמידה. מצד אחד, הציפייה היא לחולל שינוי בדרך שבה הסטודנטים מתבוננים באופיו של המפגש הלימודי ובתהליכי הלמידה. לשם כך, יש לחשוף את החשיבות של דרכי השיח המתאפשרות בכיתה כבסיס לבניית הידע החדש. מצד שני, היעד הוא לעודד חשיבה על דרכי ההתערבות החינוכית, ובמיוחד על משא ומתן המתנהל בקבוצה ביחס לידע המתהווה. לשם כך, חשוב לראות את ההוראה-למידה כתהליך יצירתי היכול לערב את הכוחות הפוריים והאישיים ביותר שבפרט.
|